הדלפת סרטון חיילים משדה תימן – מבט משפטי על גבולות החקירה והפרסום
- עו"ד רובי גלבוע
- 31 באוק׳
- זמן קריאה 5 דקות
עודכן: לפני 6 ימים
הפרשה שהתפוצצה בימים האחרונים – סביב הדלפת סרטון החיילים משדה תימן, מעוררת סערה ציבורית ומשפטית לא פשוטה ומוצדקת. לפי הפרסומים, מתנהלת חקירה בחשד שהסרטון דלף ממערכת המשפט הצבאית עצמה כשהחשודה לכאורה היא ראש המערכת.
מעבר לעצם ההדלפה, הסיפור הזה נוגע בעצב חשוף במיוחד: הוא נוגע באמון הציבור במערכת שאמורה לשמור על החוק, לאכוף אותו – וגם להגן על מי שפועלים בשטח למען ביטחון המדינה.
כשהדלפה הופכת לאיום על החקירה
מנקודת המבט של איש מודיעין, כמי שעבד שנים רבות באגף המודיעין והבילוש במשטרה, הדלפה כזו איננה רק עבירה על החוק — היא פוגעת בלב־ליבה של מערכת האכיפה והאמון בה.
חקירה מבוססת על איסוף ראיות ושמירת סודיות מוחלטת עד להפיכתה לחקירה גלויה, יתכן וגם על הגנה על מקורות ועל רצף של פעולות פנימית בין הגורמים המעורבים.
כאשר מידע רגיש, ובמיוחד כזה שמקורו בחקירה פעילה, יוצא החוצה שלא דרך הערוצים המורשים, הוא עלול לסכן אנשים, לפגוע באמינות הראיות ואף לשבש את יכולת החוקרים להגיע לחקר האמת.
מבחינה מבצעית, הדלפה כזו יוצרת נזק חקירתי טהור: היא עלולה לחשוף טכניקות חקירה, להרתיע עדים עתידיים להשפיע על תאום עדויות וגרסאות ולפגוע באמון הפנימי בתוך המערכת עצמה.
מבחינה משפטית, היא חותרת תחת העיקרון הבסיסי של ההליך ההוגן ומערערת את יסודות אמון הציבור במערכת אכיפת החוק.
כאשר שומרי הסף נמצאים במרכז הפרשה
אחת הסיבות לכך שהמקרה הזה כה רגיש טמונה בזהות המעורבים ובכללן חשודה לכאורה גם הפרקליטה הצבאית הראשית, האלוף יפעת תומר־ירושלמי. תפקידה של פצ"רית הוא בין היתר להיות שומרת הסף של החוק והצדק בצה"ל. היא זו הממונה על התביעה הצבאית ואף על הסנגוריה הצבאית. היא אמורה לוודא שהכול מתנהל לפי הדין ובצורה מוסרית והוגנת, ומתוקף כך, גם בהליך החקירתי לשמור על החיילים וזכויותיהם.
כאשר גורמים בכירים נקשרים בפרשה של הדלפה, ולו רק ברמת החשד, זוהי רעידת אדמה של ממש. יש כאן פגיעה בתחושת הצדק, שכן זו מערכת שאמורה לגלם את עקרון האחריות, השקיפות והאכיפה התקינה.
ההשלכות הציבוריות – סערה שמעבר לחוק
לצד הפן המשפטי, הדלפת הסרטון יצרה גם סערה בינלאומית והובילה לשיח שלילי נרחב ולתגובות חריפות במיוחד נגד ישראל. כל זה בעת שישראל נלחמת את אחת המלחמות הקשות בתולדותיה ובזמן שחיילינו פועלים בשטח בתנאים מורכבים ביותר. עצם הפרסום עורר תחושת אי־נחת קשה (בלשון המעטה), לא רק במערכת הביטחון אלא גם בקרב הציבור בישראל. השיח הציבורי התלהט, והעובדה שמדובר בחומר שהגיע מתוך מסגרת חקירתית הפכה את הסיפור למוקד רגיש אף יותר. ניתן לומר בזהירות רבה כי התחושה בציבור הייתה שהאירוע חצה קו דק שבין ביקורת לגיטימית לבין פגיעה ממשית באמון במערכת הצבאית.
ההיבט המשפטי – בין הדלפה לשיבוש מהלכי חקירה
מבחינה משפטית, יש כאן כמה מוקדים עיקריים:
הראשון - עצם ההדלפה של חומר חקירה. לפי החוק, כל חומר חקירה שמגיע לידי מי שממלא תפקיד רשמי – בין אם בצה"ל ובין אם במשטרה – מוגדר כחומר חסוי עד שמוסמך אחר מאפשר את הפצתו. כל העברה של חומר כזה לגורם לא מורשה עשויה להוות עבירה פלילית, במיוחד כאשר יש לה פוטנציאל לפגוע בהליך משפטי מתנהל.
השני - החשש לשיבוש מהלכי משפט. אם יתברר שחומר נחקר הועבר או פורסם ביודעין, באופן שפוגע באפשרות לנהל חקירה תקינה, מדובר בעבירה של שיבוש הליכי חקירה/משפט.
השלישי - הדלפת חומר מתוך תיק חקירה מתנהל על מנת לקדם אג'נדה מקימה עבירת הפרת אמונים.
המשמעות כאן אינה רק משפטית – היא גם ערכית: הפרקליט הצבאי הראשי משמש כיועצם של הרמטכ"ל ושל שאר שלטונות הצבא בכל ענייני חוק ומשפט. מי שאמון על החוק אמור לשמש דוגמה אישית ולפעול בזהירות כפולה ומכופלת בכל הנוגע לחומרי חקירה.
מה קובע החוק – סקירה משפטית של העבירות האפשריות
לפי חוק העונשין, תשל"ז–1977, קיימות כמה עבירות שעשויות להיות רלוונטיות במקרה כזה, בהתאם לנסיבות ולמעמד המעורבים:
שיבוש מהלכי משפט (סעיף 244 לחוק העונשין):
קובע כי “העושה דבר במטרה להכשיל הליך שיפוטי או חקירה” דינו עד 3 שנות מאסר. אם יוכח כי ההדלפה או אי-מניעתה נעשו מתוך כוונה להשפיע על מהלך חקירה או על תוצאותיה – תיתכן חקירה בחשד לעבירה זו.
הפרת חובת סודיות (סעיף 117 לחוק העונשין):
מי שעובד ציבור שמוסר ביודעין מידע שהגיע אליו מתוקף תפקידו, ואינו מוסמך למסור אותו, עלול לשאת עונש של עד 3 שנות מאסר.
כאשר מדובר בחומר חקירה צבאי או משטרתי – שמור ומוגדר כחסוי – הדלפתו נחשבת עבירה חמורה במיוחד.
מרמה והפרת אמונים (סעיף 284 לחוק העונשין):
זוהי עבירה כללית יותר, אך אחת המרכזיות בדין הישראלי. היא חלה על עובד ציבור הפועל בניגוד לחובתו הציבורית, באופן הפוגע באמון הציבור בשלטון.
במקרה שבו גורם משפטי בכיר, המכיר היטב את הכללים, פועל או מחדל פעולה שעלולה להביא לפגיעה באמון הציבור – סעיף זה עשוי להיכנס לתמונה.
העונש המרבי הקבוע לעבירה זו הוא 3 שנות מאסר, אך מעבר לענישה – המשמעות הציבורית והמשמעתית שלה כבדה הרבה יותר.
עדות שקר (סעיף 237 לחוק העונשין):
מסירת ידיעה כוזבת ביודעין על עניין מהותי בהליך שיפוט : לטעמי התצהיר שהוגש לבג"ץ מתאים לעבירה הנטענת העונש לצד העבירה הוא עד 7 שנות מאסר. למשל: מסירת תצהיר שקרי בבית משפט או במסמך המוגש לבית המשפט.
עבירות משמעת בצה"ל ובשירות הציבורי:
מעבר לעבירות פליליות, קצין או עובדת ציבור שנמצאו מעורבים בהדלפה כזו עלולים לעמוד גם לדין משמעתי לפי חוק השיפוט הצבאי או חוק שירות המדינה (משמעת). במקרים כאלה ייתכנו גם צעדים מינהליים, לרבות השעיה, נזיפה חמורה או הדחה מתפקיד.
המשותף לכל העבירות הללו הוא העיקרון המוסרי והבסיסי – שמי שמופקד על החוק ועל אמון הציבור חייב לשמור עליו בקפדנות יתרה, דווקא משום שהוא נושא באחריות ציבורית ומוסרית.
אחריות כפולה למי שמכיר את החוק
כאשר מדובר בדמות משפטית בכירה ובמיוחד באדם שמכיר היטב את גבולות החוק, את דיני החיסיון ואת ההשלכות האפשריות של פרסום, האחריות גדולה שבעתיים והוא נושא באחריות מוגדלת.
מערכת המשפט הצבאית פועלת בתוך מתח עדין שבין שמירה על חיילי צה"ל וביטחון המדינה לבין שמירה על זכויות אדם, ולכן מצופה ממנה לנקוט זהירות יתרה.
הקונפליקט המוסרי – חיילים בשטח מול מערכת החוק
אני רואה בפרשה הזו ביטוי למתח עמוק יותר. המתח בין חיילים הפועלים למען ביטחון המדינה לבין מערכת משפטית שמבקשת לשמור על גבולות החוק והאתיקה גם בתנאים קשים. ההדלפה, לכאורה, חידדה את השאלה: מי זוכה להגנה של המערכת ומתי. כאילו הגבולות בין "שמירה על החוק" לבין "פגיעה בלוחמים" היטשטשו, בפרט כאשר מדובר במחבלי נוח'בה. אמנם איש לא טען זאת באופן רשמי, אך קשה להתעלם מההדהוד הציבורי: אם ההדלפה נבעה מתוך רצון להציג תמונה מסוימת – הרי שהגבול הדק שבין ביקורת מוסרית לבין פגיעה במערך הלוחם הופך שברירי במיוחד.
לסיכום – גבולות החוק אינם המלצה
הפרשה הזו ממחישה עד כמה חשובים גבולות החוק והזהירות בשימוש במידע רגיש. חקירה נועדה בראש ובראשונה לברר עובדות, לא לייצר כותרות. כאשר חומרי חקירה יוצאים החוצה מוקדם מדי, נפגעים כל הצדדים גם יחד: החיילים החשודים, הציבור שאיבד אמון, השם הרע שיצא למדינה והמערכת שנאלצת להיאבק על הלגיטימציה שלה. בסופו של דבר, רק מערכת שפועלת בשקיפות, באחריות ובדוגמה אישית תוכל לשמור באמת על ביטחון המדינה – ועל אמון הציבור בה.
הערת סיום
הפרשה אינה עוסקת בהדלפה בלבד, אלה בפעולות גם לאחר הרעש הציבורי שגרם הפרסום, על פי הפרסומים הפצר"ית הכחישה את מעורבותה או ידיעתה על הגורמים שהדליפו את הסרטון, גרמה לפרסום סרטון מבושל ולא אמין ומסרה תצהיר שיקרי לבג"ץ בו בזמן שלכאורה ידה הייתה במעל ולכאורה היא הייתה מעורבת בצורה אקטיבית.
מקרים כאלה אסור שיקרו הם מזכירים לכולנו עד כמה עדין הקו שבין שררה וכוח לבין התערבות בחקירה. כאשר עולות שאלות על הדלפות, שיבוש חקירה או פרסום חומרים רגישים – חשוב לבחון את הדברים בקור רוח, בכלים משפטיים ולא רגשיים, הדלפות הפכו להיות נפוצות על ידי פוליטיקאים ורשויות החקירה השונות. זוהי רעה חולה שצריך לעקור אותה מין השורש. כמי שפועל שנים רבות בתחום הפלילי ומכיר את מערכת האכיפה מבפנים, זהו מקרה חריג עד מאוד.
לקריאה נוספת: פרשת הפצ"רית: מה מסתתר מאחורי העלמות הטלפון – והיכן עובר הגבול בין טעות אנוש לשיבוש חקירה?
עו"ד רובי גלבוע מתמחה בייצוג חשודים ונאשמים בתיקים פליליים מורכבים. לייעוץ משפטי מקצועי, ולקבלת ליווי אישי ודיסקרטי המבוסס על ניסיון מעמיק, צרו קשר.
כל המידע במאמר זה הוא לצרכי מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. לקבלת ייעוץ מותאם למקרה הספציפי שלכם, פנו לעורך דין פלילי מקצועי.
