שינוי עילת סגירת תיק מחוסר ראיות לחוסר אשמה: עימות בכביש, טענה לאיום באקדח והראיות שסיפרו סיפור אחר
במשך שנים ארוכות שירת אבי כקצין משטרה בכיר, ובהמשך עסק בתפקידים ביטחוניים, עבודה שבמסגרתה נשא נשק אישי ברישיון וניהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין, ללא כל עבר פלילי. באותו יום הוא לא העלה בדעתו שחיכוך מקרי בכביש ידרדר בתוך שעות ספורות לחקירה פלילית חמורה, שתעמיד בסכנה את שמו הטוב ואת עתידו המקצועי.
האירוע החל כאשר נוצר חיכוך בין שני כלי רכב במהלך הנסיעה. בשלב מסוים עצרו כלי הרכב, והנהג האחר יצא ממכוניתו והתקרב לעברו של אבי. מכאן התפצלו הגרסאות: הנהג האחר מיהר להתקשר למוקד 100 של המשטרה וטען כי במהלך העימות אבי איים עליו באמצעות אקדח. אבי, מנגד, הכחיש את הטענה לחלוטין. לגרסתו, הוא לא יצא מרכבו כלל, והחפץ שהוציא במהלך האירוע היה הטלפון הנייד שלו, שבאמצעותו ביקש לתעד את המתרחש.
בתוך זמן קצר אבי הפך לחשוד בעבירות חמורות. נשקו האישי נתפס, והוא נעצר על ידי המשטרה.
מעימות בכביש לבקשה לשבעה ימי מעצר
למחרת האירוע הובא אבי לבית משפט השלום באשקלון. המשטרה ביקשה להאריך את מעצרו בשבעה ימים לצורך המשך החקירה. החשדות שיוחסו לו באותו שלב היו כבדות משקל: איומים, סיכון אדם בנתיב תחבורה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש והיזק לרכב. עבור אדם ללא עבר פלילי, ששימש שנים בתפקידי ביטחון, מדובר היה בשינוי דרמטי וקשה: בתוך שעות ספורות הוא עבר משגרת חייו למעמד של חשוד המובא לבית המשפט בבקשת מעצר.
אלא שבמהלך הדיון החלה להתברר תמונה מורכבת הרבה יותר. מהפרוטוקול עלה כי אבי לא יצא מרכבו לאורך כל האירוע, וכי הנהג האחר הוא זה שיצא ממכוניתו והתקרב אליו. עוד התברר כי גם המעורב האחר נחקר באזהרה, אך שוחרר.
כאשר נציג המשטרה נשאל בבית המשפט מדוע אחד הנהגים נעצר בעוד האחר שוחרר, הוסברה ההבחנה בטענה שאבי עשה שימוש מאיים בנשק. זו הייתה, למעשה, השאלה המרכזית בתיק: האם אבי אכן שלף אקדח ואיים באמצעות, או שמא החפץ שהחזיק בידו היה הטלפון הנייד שבו ניסה לצלם?
בית המשפט לא נעתר לבקשת המשטרה להחזיק את אבי במעצר במשך שבעה ימים. כבוד השופטת עדי אייזדורפר קבעה כי באותו שלב קיים חשד סביר, אך התייחסה לנתונים שהתבררו בדיון: אבי לא יצא מרכבו, המעורב האחר נחקר ושוחרר, וחלק מפעולות החקירה שהוצגו לא היו ממוקדות דיין. במקום מעצר מאחורי סורג ובריח, שוחרר אבי לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.
אולם השחרור ממעצר לא סיים את החקירה, ובוודאי שלא מחק את החשדות שנרשמו נגדו/
שתי גרסאות לאירוע והראיות הטיפולוגיות החיצוניות
במבט ראשון, התיק נראה כעימות גרסאות קלאסי: נהג אחד טוען שאוים באקדח, והנהג השני טוען שהחזיק בטלפון כדי לתעד. אלא שבתיק זה היו אמורות להיות גם ראיות חיצוניות ואובייקטיביות: דיווח למוקד 100, מצלמת רכב של הנהג האחר, תיעוד שאבי מסר שצילם בטלפון שלו, ואינדיקציה לכך שהאירוע נצפה באמצעות "מוקד רואה" (מערכת מצלמות משותפת למשטרה ולרשויות המקומיות).
כאשר נאספו ונבחנו חומרי הראיות, התגלו פערים משמעותיים בין גרסת המתלונן לבין הראיות האובייקטיביות בשטח:
מצלמת הרכב של המתלונן: בחקירתו נשאל הנהג האחר אם מותקנת ברכבו מצלמה, השיב בחיוב והבטיח למסור את הסרטונים למשטרה. מדובר היה בראיה קריטית לעניין שליפת הנשק ומי התקרב למי. למרות זאת, הסרטונים לא הופיעו בחומר החקירה. היעדר התיעוד שהמתלונן טען שקיים בידיו יצר חסר ראייתי משמעותי.
הטלפון שאבי הוציא: אבי מסר בחקירתו כי הצליח לצלם בטלפון מספר שניות מהאירוע, נתון שתמך בגרסתו כי החפץ שהוציא היה טלפון ולא אקדח. למרות זאת, אבי כלל לא התבקש למסור את הסרטון לתיק החקירה.
הדיווח למוקד 100: בדיקה של דוח הפעולה העלתה כי הדיווח הראשוני למוקד תיאר שני אנשים שרבים או מתקוטטים בכביש, ללא כל טענה בפרק הזמן הראשוני והמיידי בדבר איום באמצעות אקדח.
התיעוד של "מוקד רואה": הנתון המשמעותי ביותר שנחשף בדוח הפעולה של אחד השוטרים היה שהאירוע נצפה בזמן אמת באמצעות "מוקד רואה". הגורם שצפה בהתרחשות מסר במפורש כי לא ראה איום באקדח בתוך הרכב. המתלונן טען כי האיום נמשך כ-20 שניות, פרק זמן ממושך שהיה חייב להיות מתועד, אך הצופה בזמן אמת לא הבחין באיום כזה.
הפערים הללו, אותם הצגתי מול המשטרה, הובילו להבנה כי הראיות אינן תומכות בגרסת המתלונן. בעקבות כך, החליטה המשטרה לסגור את התיק הפלילי ולא להעמיד את אבי לדין.
התיק נסגר בעילה של חוסר ראיות
לכאורה, עם החלטת המשטרה שלא להגיש כתב אישום, ניתן היה לחשוב שהעניין הסתיים. אלא שהתיק נסגר בעילה של "חוסר ראיות מספיקות להעמדה לדין", ולא בעילה של "חוסר אשמה".
מבחינה משפטית ומעשית, מדובר בשתי תוצאות שונות לחלוטין. סגירת תיק מחוסר ראיות משמעותה שהחומר שנאסף אינו מספיק לצורך העמדה לדין, אך עילה זו מותירה רישום משטרתי פנימי שעלול להותיר רושם כאילו החשד לא הוסר. לעומת זאת, סגירה בעילת חוסר אשמה מביאה למחיקת הרישום המשטרתי הפנימי כליל.
לנושא זה הייתה חשיבות קריטית עבור אבי: כמי ששירת בעבר בתפקידים בכירים במשטרת ישראל, עוסק בתחומי הביטחון ונושא נשק ברישיון, רישום משטרתי בתיק של איום באקדח עלול היה לפגוע בשמו הטוב, בעבודתו כקצין ביטחון, ובאפשרותו לקבל אישורים עתידיים לנשיאת נשק ולתפקידים מסווגים. רישום זה נגיש לגורמים ציבוריים המוסמכים לעיין במידע (כגון לצורך רישיון כלי ירייה, רישיון לנהיגה ברכב ציבורי, הסמכה לעריכת דין ועוד).
המאבק לשינוי עילת סגירת תיק מחוסר ראיות לחוסר אשמה
לאחר סגירת התיק, הגשתי בשמו של אבי בקשה לשינוי עילת הסגירה מחוסר ראיות לחוסר אשמה. הבקשה הראשונית נדחתה, והתשובה שתקבל הייתה כי הגורם הבוחן לא מצא לנכון לקבל את הטיעונים והותיר את עילת הסגירה על כנה.
לא ויתרתי. הגשתי ערר מפורט, שבו טענתי כי הראיות החיצוניות בתיק אינן רק "לא מספיקות" להעמדה לדין, אלא הן אינן מחזקות את גרסת המתלונן ובחלקן אף סותרות אותה. מכלול הנתונים הצביע על סיכוי נמוך מאוד לכך שאבי ביצע את עבירת האיומים שיוחסה לו, ולפי הנחיות פרקליט המדינה, במצב כזה עילת הסגירה הראויה היא חוסר אשמה.
לאחר הטיעונים הנחושים וניתוח הראיות שהצגתי, עבר התיק בחינה מחודשת על ידי משטרת ישראל.
במכתב רשמי מיום 23 בפברואר 2026 נמסרה ההודעה: לאחר עיון חוזר בתיק החקירה, הוחלט להיעתר לבקשה ולשנות את עילת הסגירה בעניינו של אבי לחוסר אשמה.
בעקבות הערר, התיק שנסגר בתחילה מחוסר ראיות נסגר לבסוף מחוסר אשמה, והרישום בעניינו של אבי נמחק. עבור אדם ששמו הטוב ועיסוקו הביטחוני שזורים באמון שניתן בו, לא מדובר היה בשינוי ניסוח בלבד, אלא בתוצאה בעלת משמעות מעשית ואישית ראשונה במעלה.
FAQ שאלות ותשובות: שינוי עילת סגירת תיק לחוסר אשמה
❔ מה ההבדל בין סגירת תיק מחוסר ראיות לבין סגירת תיק מחוסר אשמה?
❕ סגירת תיק מחוסר ראיות משמעותה שאין בחומר שנאסף די ראיות לצורך העמדה לדין, אך התיק נותר מתועד ברישומים המשטרתיים הפנימיים. לעומת זאת, סגירת תיק מחוסר אשמה מתאימה למקרים שבהם מכלול הראיות מצביע על סיכוי נמוך לכך שהחשוד ביצע את העבירה, והרישום המשטרתי נמחק כליל.
❔ האם אפשר לבקש לשנות עילת סגירה מחוסר ראיות לחוסר אשמה?
❕ כן. חשוד שסבור כי חומר החקירה מצדיק סגירה מחוסר אשמה יכול להגיש בקשה מנומקת. אם הבקשה הראשונית נדחית, ניתן להגיש ערר בהתאם לנסיבות ולמועדים הקבועים בדין.
❔ אילו ראיות יכולות לסייע בבקשה לשינוי עילת סגירת תיק?
❕ ראיות אובייקטיביות וחיצוניות הן בעלות משקל מכריע. בין היתר: צילומי מצלמות אבטחה, מצלמות רכב, מצלמות גוף של שוטרים, תיעוד ממוקד עירוני ("מוקד רואה"), הקלטות ממוקד 100, סרטונים מטלפון נייד ועדויות של גורמים ניטרליים.
❔ האם תיק שנסגר מחוסר ראיות עדיין יכול להשפיע על החשוד?
❕ בהחלט. רישום של תיק שנסגר מחוסר ראיות נגיש לגופים ציבוריים המוסמכים לעיין במידע משטרתי. הדבר עלול להשפיע בבקשות לקבלת רישיון כלי ירייה, רישיון נהיגה ברכב ציבורי, קבלה לחברות בלשכת עורכי הדין, ובדיקות סיווג או תעסוקה ביטחונית וציבורית.
❔ האם העובדה שלא הוגש כתב אישום מסיימת תמיד את הטיפול המשפטי?
❕ לא בהכרח. גם כשהתיק נסגר, קיימת חשיבות מכרעת לבדוק את עילת הסגירה. במקרים המתאימים ניתן ומומלץ לפעול לשינוי העילה לחוסר אשמה כדי למחוק את הרישום כליל.
❔ האם כל תיק שנסגר מחוסר ראיות מתאים לשינוי לחוסר אשמה?
❕ לא. ההחלטה תלויה בעוצמת החשד, בחומר הראיות שנאסף ובשאלה אם מכלול הנתונים מצביע על סיכוי נמוך לביצוע העבירה. כל תיק נבחן לגופו לאחר עיון יסודי בחומרי החקירה
עו"ד פלילי רובי גלבוע מתמחה בייצוג חשודים ונאשמים בתיקים פליליים מורכבים. לייעוץ משפטי מקצועי, ולקבלת ליווי אישי ודיסקרטי המבוסס על ניסיון מעמיק, צרו קשר
המידע במאמר זה הוא לצרכי מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. לקבלת ייעוץ מותאם למקרה הספציפי שלכם, פנו לעורך דין פלילי מקצועי.
